תחשבו על התסריט הבא: אחרי חבלי הלידה המלווה בעוצמת כאב כמו שלא ידעת שאפשר לחוות כמוה, ההורמונים המשתוללים, ההתרגשות, הדמעות. ואז: השוק הראשוני, האושר, התרוממות רוח:  כן תשעת החודשים חלפו והוא או היא באו אל אויר העולם, ובפרק זמן כה קצר הספקת לעבור את כל קשת הרגשות בקיצוניות מסחררת. נשמע לך מוכר? את רגע לפני הרגע הגדול? יש תופעה שמצויה פחות בשיח הציבורי, והיא: הזכות המלאה להישאר עם תינוקך לאחר הלידה, במגע תמידי איתו, ולא להיפרד ממנו לרגע עד לשחרור הביתה.

כיום ברוב בתי החולים בישראל, לאחר השהות המשותפת בחדר הלידה, התינוק מובל לתינוקיה לשם קבלה לבית החולים, לעיתים בליווי האב, והאם מובלת למחלקה.

לאחר ההפרדה, התינוק עובר לפס נע של סידרת טיפולים כאשר רובם במקרה הטוב לא נעימים, במקרה הרע כואבים, מבהילים ופשוט לא הכרחיים בשעות הראשונות של חייו (שטיפה מתחת לזרם מים, סירוק במסרק סמיך, זריקה בירך, חימום בגרילר) חשוב להדגיש כי התינוק בשלב זה של חייו הינו רגיש ביותר לכל מגע טקטילי, עדיין ככל שהיה. בנוסף, המעבר מהרחם הבטוח והחמים לבדידות שמתלווה לזמן ההמתנה לרופא- שיכולה לקחת לפעמים גם 6 שעות היא נדבך נוסף בשרשרת האסונות מדוע? מדוע להשאיר תינוק שרק נולד כ"כ הרבה זמן לבדו?

 

לתינוקות ציפייה ביולוגית להיות בקרבת אמא (במיוחד) וגם לאב לאחר הלידה, לאחר 9 חודשים של חיבוק תמידי ברחם, חום, שמיעת פעימות לב, תחושה של בטחון.

במספר בתי חולים האב רשאי להישאר עם התינוק במהלך הבדיקה, בהרבה בתי חולים לא אוהבים הורים בתינוקיה, ומבקשים מהאב לעזוב את המקום.

גם במקומות בהם האב מורשה להישאר, לרוב הוא לא מורשה להרים את התינוק על הידיים בזמן הטיפולים השונים. 

 

בבדיקת רמת הורמוני סטרס לתינוקות ליד אמא או תינוקות בתינוקיה, רמת ההורמונים הייתה הרבה יותר גבוהה לתינוקות בתינוקיה (לא מפתיע כלל).

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, הוכיחו כי השארת התינוק במגע עור לעור עם אמו מהלידה והלאה, שיפרה את כל המדדים אצל התינוק –

תפקודי לב ריאה, רמת סוכר בדם, מאשר אצל תינוקות שהופרדו מאמם, הראשונים גם חוו פחות היפוטרמיה ופחות היפוגליקמיה שתי סכנות שכיחות אצל ילודים.

אף הוכח כי החימום על גוף האמא עור לעור מחמם את התינוק יותר מהר וחום הגוף נשאר יותר יציב מאשר החימום בגרילר בתינוקיה.

המחקרים הראו כי תינוקות שנשארו צמודים להורה, היו רגועים יותר, והגיעו יותר מהר לשלב השינה הרגועה שכה חשובה להתפתחות המוקדמת של המוח באופן אופטימלי, וכן הגיעו להנקה יעילה בזמן קצר יותר.

במידה והאמא לא יכולה מסיבה כלשהיא להיות עם תינוקה עור לעור, הוא יכול להיות עור לעור גם עם אבא/סבתא וכו'.

כמו כן הראו המחקרים שמגע של האם בגוף תינוקה עוזר לה להחלים יותר מהר מהלידה, וגורם לגוף שלה להפריש הורמונים של שמחה ואהבה - אוקסיטוצין.

 

רצינו להביא לידיעתכם שיש בתי חולים בארץ שבהם ניתן לנהוג בצורה שונה, התינוק יכול להישאר עם האם / האב – צמוד לגופם לתינוקיה, שם התינוק יעבור רק את הטיפולים שההורים מסכימים להם – וגם זה כשהוא צמוד עדיין לגופם.

ישנם גם בתי חולים שחלק מהטיפולים מתבצעים ישר בחדר הלידה, כשהתינוק על האם, והמשפחה עוברת ביחד, צמודים, ישר למחלקה, והרופאים והאחיות מגיעים אליהם לחדר.

בכדי לוודא שאתם הולכים ללדת במקום שמאפשר את זה, עליכם להתקשר קודם ליולדות/תינוקיה ולוודא אם זה אפשרי, מומלץ לזכור מי נתן לכם תשובה חיובית...

הנה קישור לרשימת בתי החולים, בחלקם יש מידע שאנו ביררנו ותגובות של הורים: http://on.fb.me/1Ktn9yS

 

רצינו להביא לידיעתכם שניתן ליישם אפס הפרדה בכל בית חולים בארץ, גם אם אין שם נוהל רשמי כזה, אתם וכל נציג מטעמכם שמגיע ללידה לסייע צריכים להיות מתואמים על העניין ומוכנים.

אתם צריכים להבין שהתינוק שלכם, אתם מחליטים הכל לגביו, ולאף אחד אין זכות אמיתית לקחת לכם אותו. כמובן שהכל תקף אך ורק אם הלידה היתה תקינה וכולם בריאים.

כל דבר שיאמרו לכם שצריך לעשות - תשאלו, למה? אפשר אחרת? איזו עוד אפשרויות יש? האם אפשר לדחות את זה? ואם לא נסכים אז מה זה אומר? מה עוד אפשר לעשות? תשאלו את השאלות כמה אנשים, לא רק גורם אחד. ואז תוכלו להבין מה באמת צריך לעשות, ומה זה רק נוהל נוסף של בית החולים.

אתם מודיעים למיילדת שאתם רוצים שהתינוק יונח עליכם מרגע הלידה ללא שום תהליך קודם.

מאותו רגע אתם מודיעים שאתם החלטתם שרק אחד מכם מחזיק את התינוק על הידיים בכל רגע נתון ואתם לא מניחים אותו בשום מקום.

את כל הבדיקות שתחליטו לבצע ניתן לעשות כשהוא עליכם או לדחות בעוד כמה שעות.

בהתחלה הם לא יסכימו, יסבירו את הנהלים, יפעילו הפחדות לשלומו.

תסבירו שאתם בטוחים שהם יצליחו למצוא פתרון יצירתי לאיך התינוק יקבל בדיקת רופא ואת הטיפולים שאתם מסכימים להם - בלי שיעזוב את הידיים שלכם יש לנו זכות מלאה להישאר עם תינוקנו לאחר הלידה.

 

 

בינואר 1938, כתבה לאה גולדברג את השיר "ערב מול הגלעד" מקור ההשראה לשיר נבע כתוצאה מנסיעה לקיבוץ אפיקים, לשם היא נסעה בשביל להרצות ונשארה ללון בקיבוץ. יש בשיר ביקורת מרומזת על הלינה המשותפת שהייתה נהוגה בקיבוצים באותה עת- ועל הנזקים שנובעים כתוצאה מהפרדה בין האם לילדיה: כנהוג בקיבוצים תינוקות מרגע לידתם הופרדו מאם והושארו בידיים זרות בתינוקייה, רחוק מזרועות אימם. 

 

האילנות כל כך כבדים, 

כופף הפרי את הבדים, 

זו השעה המרגיעה, 

בה נרדמים הילדים. 

 

אל הבקעה מן הגלעד 

טלה שחור ורך ירד, 

כבשה פועה בוכה בדיר - 

זה בנה הקט אשר אבד. 

 

ישוב טלה אל חיק האם, 

ישכב בדיר וירדם 

והכבשה תישק אותו 

והיא תקרא אותו בשם. 

 

נסתר הליל בין הבדים 

והנביא הגלעדי 

יורד דומם אל הבקעה 

לחזות בשנת הילדים.